מאת: סיון בר און ידין
איך דיאלוג פתוח מתייחסת לאבחנות פסיכיאטריות כמו פסיכוזה, סכיזופרניה או פרנויה?
לפני שנצלול לעומקו של עניין, חשוב להדגיש כי בדיאלוג פתוח כגישה אנחנו לא משתמשים באבחנות כגון פסיכוזה, סכיזופרניה או פרנויה, באותו האופן כמו שעושים בהם שימוש במערכת הפסיכיאטרית הקלאסית. ההעדפה בדיאלוג פתוח היא לייצר מצע של שיחה שיתמוך ב"חירות נרטיבית". כלומר- חופש לייצר את הנרטיב של האדם ושל הסביבה הקרובה שלו על המשבר. הדגש הוא על סיפורים על פני סימפטומים. בפגישות של דיאלוג פתוח אנחנו נעשה מאמץ לשמוע איך כל אחד מבין את המשבר, ונייצר סביבה בה אפשר לייצר משמעות משותפת על מה שלפעמים נתפס כ"רק" תסמינים ללא פשר בעיניים רפואיות. זאת, בלי לבטל את העובדה שלפעמים אבחנה היא הסיפור שנותן סדר ותוקף לחוויה קשה. השאלה היא סביב אפשרות הבחירה, והאם אנחנו מצליחים לפנות מקום לדרכים נוספות להבין את המשבר.
ובכל זאת, דיאלוג פתוח בתור גישה לעבודה משפחתית-מערכתית בזמן משבר נפשי לא קיימת בוואקום. המחקרים אודות דיאלוג פתוח בודקים את היעילות שלה במה שנקרא "משברים פסיכוטיים", והתוצאות שלהם מעוררות השראה במדדים של מניעת אשפוז, החלמה, חזרה תפקוד ומניעה של הישנות המשבר (קראו על מחקר בנושא). ובכלל, הגישה עצמה התפתחה מתוך בית חולים פסיכיאטרי שנקרא "קרפודס" בצפון מערב פינלנד, כחלק ממאמץ לאומי במדינה שנעשה במהלך שנות ה 80 להוריד את אחוזי האבחנה של סכיזופרניה שהיו מהגבוהים במדינות המערביות. צוות בית החולים יצא לבדוק מה עוד אפשר לעשות ובצעדים של ניסוי ובדיקה חוזרת פותחה הגישה.
מה ההבדל בין פסיכוזה לסכיזופרניה?
מה הכוונה בפסיכוזה? במה היא שונה מסכיזופרניה? ומה זה בעצם פרנויה? נניח כאן הגדרה פשוטה ויומיומית למושגים האלה (ההגדרה הרפואית הרשמית מופיעה בספר האבחנות הפסיכיאטריות שנקרא DSM).
פסיכוזה, משבר פסיכוטי או התקף פסיכוטי – כל אלה מונחים שמתייחסים למצב שבו לעיתים המציאות שהאדם חווה היא אחרת מזו של הכלל. הוא עלול לשמוע קולות שאחרים לא שומעים, לראות דברים שאחרים לא רואים, או להיות בטוח במשהו שלשאר ברור שלא קורה. האדם עלול לדבר בצורה שלאחרים תישמע חסרת פשר והם עלולים לחוות קושי גדול להבין את כוונתו. יתכן כי האדם יחווה מצוקה והתנתקות הולכת וגדלה ממערכות יחסים קרובות, או שינוי עמוק בדינמיקה במערכות היחסים וכן התנתקות ממערכות חיים כמו עבודה, לימודים ופנאי. פסיכוזה היא אירוע משברי נקודתי.
סכיזופרניה היא מצב ארוך-טווח שבו יכולים להופיע מספר משברים פסיכוטיים יחד עם קושי בארגון מחשבות, ריכוז, יוזמה או תקשורת חברתית. פרנויה היא תחושה חזקה ולא מבוססת שמישהו רוצה להזיק, עוקב או מדבר עליך. תחושת איום שמרגישה אמיתית מאוד לאדם שחווה אותה, ושאחרים בסביבתו לא שותפים לה.
פסיכוזה יכולה להיות בעלת מאפיינים כאלה, פרנואידיים או שלא.
תהליך יצירת משמעות משותפת בפגישות של דיאלוג פתוח
בפגישות של דיאלוג פתוח ה"רשת"- משפחה וקרובים נוספים (לעיתים חברים, שכנים או אנשי מקצוע נוספים), יושבים במעגל עם שני אנשי מקצוע מוכשרים לעבודה בגישה. חלק ממה שעושים בתהליך כזה של דיאלוג פתוח זה להבין יחד מה בעצם קורה לכל אחד מהנוכחים לאור המשבר איתו מתמודד אחד החברים ברשת.
לרוב אנו נגלה, שאם נותנים מקום לכל הקולות, ישנו יותר מסיפור אחד שקיים במעגל. יתכן שאחד הסיפורים יגיע מעיניים רפואיות, ויוגדר כהתקף פסיכוטי או פסיכוזה, או מי שמתמודד יוצג כמי שאובחן בסכיזופרניה, ויהיה דיבור על תסמינים ותרופות פסיכיאטריות. אנחנו ניתן מקום לכל הסיפורים, ונשתדל לא להכריע ביניהם. כך יכולה להיווצר תמונה עשירה וחברי הרשת יכולים להתחיל בתהליך של מתן משמעות משלהם על המשבר, שכוללת עוד סיפורים לצד זה הרפואי. זה לא מובן מאליו מכיוון שלרוב כאשר ניתן ההסבר הרפואי, או אבחנה נשאר מעט מאד מקום, אם בכלל לנרטיבים נוספים. לצד זאת, הנרטיב הרפואי יכול להיות כזה שנותן הרבה הקלה לעיתים, ועושה סדר. דיאלוג פתוח לא מבטלת את זה. היא כן מזמינה אפשרות לסיפורים נוספים. דרך הקפדה על פוליפוניה – מושג מרכזי בדיאלוג פתוח שמשמעותו ריבוי נקודות מבט נוצר בפגישות נרטיב מתפתח של ״מה קרה״ ובהתאם גם ״מה אפשר לעשות עם זה״?
לכל משפחה, הזכות שלה להגדרה אשר יכולה להשתנות ולהתעצב מפגישה לפגישה.
