דפ"י

דפ"י כארגון הכשרתי: כארגון מוביל בתחום ההכשרות של גישת הדיאלוג הפתוח, אנו צופים להשתכלל ולגדול, כך שנהווה מוסד לימודי מבוסס ויציב ב-2030. אנו צופים קורסים שנתיים נוספים, ומחזור חדש הנפתח מדי שנה-שנתיים. כמו תוכניות מקבילות בבריטניה ובמקומות אחרים, נפתח מסלול תלת-שנתי ללימודים מעמיקים. אחריו, אנחנו מעוניינים לספק גם קורס עבור מורים. בתום הקורס הזה, ישראל תהיה עצמאית יותר, ודפ"י לא תצטרך להתבסס על מורות ומדריכות מחו"ל. בנקודה זו יהיה אפשרי להוזיל עלויות ולצמוח עוד יותר.

דפ"י כארגון מחקרי: לצד ההכשרות שנציע בדפ"י, הארגון יהווה מקור לידע ומחקר תוך ארצי ובין לאומי של גישת הדיאלוג הפתוח. נפעל למען הפצה ותרגום של מחקרים קיימים מהעולם אודות הדיאלוג הפתוח וכן נגייס חוקרים של הפרקטיקה הדיאלוגית בישראל למחקרי הערכה, מחקרים איכותניים וכמותניים השוואתיים לבדיקת יעילות השיטה. 

דפ"י כארגון אידאולוגי: ההטמעה של הדיאלוג הפתוח תבוא לידי ביטוי באופן רחב יותר ותהיה בעלת השפעה על הקהילה הכללית בישראל. אנו צופים טרנספורמציה בתפישה של משבר נפשי: תנועה מתפישה ביולוגית בעיקרה לתפישה של משבר כתופעה בין אישית וחברתית. אנחנו מקווים שתנועה זו תביא בין השאר לירידה בסטיגמה ממנה סובלים המתמודדים עם משבר נפשי. כמו כן, אנו צופים כי הדיאלוג הפתוח ייכנס כשיטה שמכווינה את המעשה הטיפולי במערכות נוספות מלבד בריאות הנפש כגון מערכת הרווחה ומערכת הבריאות בתוך בתי חולים ואף קופות חולים (כבר כיום בהכשרה הראשונה שלנו משתתפות שתי רופאות מהמחלקה האונקולוגית בתל השומר!). 

בטווח של 10 השנים הקרובות, סביר כי יעברו לפחות 10 מחזורים של הכשרת הבסיס השנתית שלנו. המשמעות היא כי בעוד עשור, יהיו מוכשרים ומוכשרות לטפל בדיאלוג הפתוח כ-400 אנשי צוות. כבר בתום המחזור הראשון של קורס דפ"י 19' בשנה הבאה (2020) יצאו לשוק העבודה כ-40 נשות מקצוע של ד"פ. חלק מהן יעבדו בארגונים קיימים, וחלקן יקימו צוותים עצמאיים. הרשת הזו צפויה לגדול כך שיהיו יותר צוותים בכל אזור, וכן תחול התרחבות לאזורים חדשים בארץ. הרשת הדיאלוגית (שם זמני) תפעל בצורה דומה לצוותי הד"פ בפינלנד: היא תספק צוותי ד"פ בזמינות גבוהה, בכל הארץ, ובחינם (כלומר, במימון ציבורי, כנראה ע"י קופות החולים).

החזון שלנו כולל גם שינוי עומק במערכת ברה"ן הקיימת. מחצית מבוגרי קורס דפ"י ב-2020 מורכבת מאנשים שכבר עכשיו עובדים במערכת בריאות הנפש הישראלית. ישנם נציגים מכל אחת משלוש זרועותיה של המערכת – בתי החולים הפסיכיאטריים, מוסדות השיקום  ומרפאות בריאות הנפש (המערך האמבולטורי). אנו צופים שינויים מהותיים בעקבות חלחול הרעיונות הדיאלוגים לתוך הזרועות השונות של המערכת. הצפי הוא כי לצד צוותים המספקים שירות מלא של דיאלוג פתוח מתוך המערכת, תתרחש תנועה לעבר מתן שירות דיאלוגי יותר בכל שאר חלקי המערכת. שם ניתן יהיה לאמץ חלק מהעקרונות של הגישה כמו למשל: תפישת המשבר כחוויה בין-אישית, שקיפות והשטחת הירארכייה ועבודה מערכתית עם רשת התמיכה.