(תודות על סיקור הכנס בזמן אמת לאיתי קנדר, שחף בן שלום וסיוון בר און.)
בכנס השתתפו דמויות מפתח שמובילות את הדיאלוג הפתוח במדינות השונות. מרסלו מאקריו מאיטליה, יאקו סייקולה מפינלנד, ראסל רזק מבריטניה ועוד. הכנס אפשר חלון להצגת סטאטוס ההטמעה של דיאלוג פתוח במדינות השונות, חשיבה על שיטות מחקר שונות שמתאימות למחקר עולמי רחב היקף על הדיאלוג הפתוח וכן סוגיות מרכזיות בהטמעת הגישה בסביבה שהפרדיגמה השלטת בה היא עדין הביולוגית.
אנו מביאים כאן אנקדוטות מעניינות ונקודות חשובות שעלו בכנס, יחד עם הקשר שלהן לפעילות של ד"פ בישראל.
המחקר המדעי של ד"פ
יאקו סאייקולה, על המפגש בין דיאלוג פתוח, מחקר ומדע: בהרצאתו, הציג את עצמו סייקולה כמדען. קרקע לאמירה שיש להפגיש מחדש את הדיאלוג הפתוח, תחום בריאות הנפש והמדע. ואז עולה שאלה איזה סוגי מחקר מתאימים לחקור את הדיאלוג הפתוח? התשובה מתחילה בכך שניסויים מבוקרים ואקראיים לא מתאימים לד"פ. במקום, סאייקולה טוען בזכות "ניסוי נטורליסטי". לא מדובר בניסוי בתנאי מעבדה או משהו שמחקה מעבדה. בניסוי נטורליסטי יש דגש חזק על מהימנות חיצונית. כלומר, הלימה גבוהה בין תוצאות הניסוי למה שקורה במציאות בשטח. בניסויים פסיכולוגים מבוקרים לרוב יש מהימנות חיצונית נמוכה מאד. היות והם נעשים בתנאי מעבדה, המהימנות הפנימית היא גבוהה וזו הסיבה שישנה חזרה מדוייקת על התוצאות. סייקולה מציע לקיים מחקרים אשר משלבים כלי מחקר איכותניים וכמותניים. זוהי דרך טובה להקיף את התופעה שהיא "דיאלוג פתוח" מכל הכיוונים. אחד המחקרים המשמעותיים של הדיאלוג הפתוח, הוא מחקר איכותני. מדובר במחקר ממנו זיקקו את 7 העקרונות של הדיאלוג הפתוח ו-12 רכיבי המפתח מניתוח איכותני של 300 מקרים. נוסף על כך, בשדה מחקר מתפתח, שווה לחשוב על כלי מחקר דיאלוגיים, בדומה לשדות מחקר אחרים בהם יש מאמץ ששיטת המחקר תהיה הולמת את ערכי התחום (לדוגמה,ניתוח איכותני פמיניסטי).
איטליה
מרסלו מאקריו, על הרשת האיטלקית לדיאלוג פתוח: הרשת בעלת וותק של שנתיים וחצי. לצד זאת, עדין לא מוגדרת כעמותה או ארגון רשמי. בין השנים 2015-2017 נערך מחקר ראשוני על הרעיון של הטמעת הד"פ באיטליה. מאקריו מעלה שני מכשולים להתקדמות משמעותית של הדיאלוג הפתוח באיטליה. הראשון הוא חוק בזאלייה (1978), שיצר תרבות שאננה שאינה מתחדשת. בהקשר זה, חשוב לציין שלאיטליה היסטוריה מרשימה בכל הקשור לתנועה של צמצום אשפוזים פסיכיאטריים. חוק בזאלייה קבע סגירה הדרגתית של כל בתי החולים הפסיכיאטריים ופתיחה של מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים. כמו כן, הוא הביא לצמצום למינימום של אשפוזים בכפייה ואסר על אשפוזים חדשים במוסדות הפסיכיאטרים. כך נפתחו שירותים רבים בקהילה שנתנו את המענה לאוכלוסיה שנזקקה לכך. אנו למדים עם זאת, שעל המאמצים להפוך את התחום הפסיכיאטרי להומאני יותר להיות עקביים וממושכים, לאור הקשיים בהטמעת דיאלוג פתוח באיטליה כיום. המכשול השני שמעלה מאקריו הוא פסיכיאטריה המבוססת על פטרונות. אנו למדים מכך על חשיבות בשינוי תרבותי, של השיח סביב בריאות הנפש אשר יכול להיות לקוי גם אם מדובר במערכת אשר לא מבוססת על בתי חולים. בהתאם לכך, חתם מאקריו בכך שהשינוי שהוא מחפש לראות הוא לא שינוי ב"פסיכיאטריה", אלא שינוי בנו.
בריטניה
פרופ' סטפן פילינג וד'ר ראסל ראזק, מחקר מבוקר ואקראי של דיאלוג פתוח בבריטניה – ODDESSI: בהמשך לקריאה של סייקולה למחקרים משולבים, איכותניים וכמותניים, מדברים פילינג וראזק על המחקר הבריטי אדיר המימדים, ה-ODDESSI. המחקר נולד מתוך חוסר אמונה של מערכת בריאות הנפש הלאומית בבריטניה בדיאלוג הפתוח, ומנגד רצון לבחון האם הוא מתאים להטמעה כשירות שמעניקה המדינה באופן רחב היקף. ראזק שוטח קשיים שונים במחקר זה, אשר בודק את הפרקטיקה של טיפול בדיאלוג פתוח בבריטניה. אחד האתגרים הוא עבודה עם אנשים שאושפזו או קיבלו טיפול בכפייה. זהו קושי רווח איתו מתמודדים צוותים העובדים בגישות אלטרנטיביות או חדשניות בבריאות הנפש, שלרוב נחקרות ונמצאות יעילות על אוכלוסיה שחווה אפיזודה ראשונה. לצד הקשיים, ראזק מקווה לירידה בכמויות האשפוז בבריטניה ופיתוח של עבודה דיאלוגית גם במקומות קשים.
ארצות הברית
ד"ר כריס גורדון, רשמים מתוך ניסיון של 9 שנים בהטמעה וטיפול בגישת הדיאוג הפתוח בארה"ב:
1. הכשרה: כשחושבים על הטמעה, אחד הדברים החשובים הוא ההכשרה, מסביר גורדון. הכשרה טובה היא כלי המפתח לעבודה הזו כדי להביא לתוצאות טובות עבור המטופלים, הצוותים וגם בתוצאות המחקרים. בישראל, אנחנו עובדים בצמוד לשתי מורות בינלאומיות, איסולט טוואמלי (אירלנד) ורייצ'ל וודינגהם (בריטניה) במחשבה ותכנון של הכשרה איכותית. אנחנו מציעים סנדאות מבוא, ואפשרות להעמקה בקורס בסיס שנתי. החשיבה היא שכהמשך לקורס הזה ניתן יהיה לעשות עוד שתי יחידות לימוד, כל אחת מהן אורכת שנה, ובכך להשלים את ההכשרה המעמיקה של 3 שנים בדיאלוג פתוח פה בישראל.
2. מחקר הפרקטיקה: גורדון פעל בארה"ב עם צוות שהחל לקיים פגישות בשלב מוקדם מאד של ההכשרה, לאחר רק 6 חודשים. בשלב זה הם לא הציגו את זה כדיאלוג פתוח, כי לא רצו להגיד שהם עושים משהו שהם עוד לא מוכשרים אליו. מחקר איכות שבדק את התוצאות של הטיפול שהם העניקו הראה תוצאות נמוכות משל פינלנד. היו לכך כמה סיבות. הראשונה היא שהם עוד היו סטודנטים בלמידה של הגישה. המחקר לא ציין זאת. גורדון מאמין שזו היתה טעות לפרסם את זה כתוצאות של דיאלוג פתוח, והיה נכון יותר ללציין כי מדובר בצוות בפרקטיקום. סיבה שניה היתה שהם נתנו שירות למהגרים שעברו גמילה תוך כדי הטיפול, לעומת המחקרים של פינלנד, שם האוכלוסיה היא אנשים שמקבלים טיפול בפעם הראשונה.
3. קבלה של המודל למול התנגדות: להביא את הדיאלוג הפתוח אל החברה בה הוא עבד היה תהליך פשוט יחסית, משחזר גורדון. זאת משום שהרבה הנחות יסוד שדרושות לעבודה הזו כבר היו מושתתות בתרבות הארגונית והשיח המקצועי בחברה, כמו למשל סקפטיות למודל הביולוגי. הצוותים דיווחו על תחושה של מוכרות בהיכרות עם המודל, חזרה הביתה (תגובות דומות מאד עלו בהכשרות של דפ"י). החוויה של להציע את הדיאלוג הפתוח בבתי חולים שונה בהרבה. גורדון מדבר על תחושה כמעט הפוכה מההקלה הזו של "הו כן!". במקומה עולות הרבה שאלות והמנעות. גם אנחנו בדפ"י מגיעים להרצות בבתי חולים ומתמודדים עם השאלות והקושי. החוויה שלל ההטמעת הגישה מאד שונה בתוך ומחוץ למערכת. בכל מקרה, אנו פועלים במחוייבות לכל שלושת זרועות מערך ברה"ן בישראל.
4. סיפור הצלחה: היות ובישראל עוד אין צוותים שעובדים עם הגישה, לשמוע על סיפורים ממקור ראשון זה דבר שאנחנו צמאים אליו. גורדון מספר על ילדה בת 14 שחונכה בחינוך ביתי. בנסיון למעבר לחינוך רגיל חוותה שמיעת קולות, ואושפזה. כשהיא השתחררה המשפחה הגיעה לד"פ. במפגשים האבא שיתף שגם לו היתה היסטוריה של אשפוזים. בגלל המינונים הגבוהים מאד של תרופות שקיבל, הוא קיבל החלטה לצאת ממערכת בריאות הנפש. הוא המשיך לשמוע קולות במשך תקופה ארוכה, וסבל מתגובות מזלזלות מהסביבה, אבל בשלב מסויים הקולות הפסיקו. הפגישות אפשרו מרחב לשתף לראשונה בחוויה הזו את המשפחה שלו. בעקבות השיתוף, הילדה רצתה לרדת מהרספירדל. בתהליך איטי ובילווי הצוות, החלו להוריד במינון התרופה. בתחילה חזרו הקולות. הדבר העלה התלבטות האם לחזור לתרופות. ההתבלטות הזו קיבלה מקום נכבד בפגישות של הרשת. כעבור 3-4 שבועות הקולות חלפו. במצב אחר, מסביר גורדון, יתכן והבהלה מחזרת הקולות, היתה מכריעה את החזרה לתרופות. מפגשי הדיאלוג היו קריטיים לתמיכה בירידה מהתרופות במקרה הזה.
על המחקר עצמו: HOPEnDialogue
מדובר בפרוייקט שאפתני במיוחד אשר יכלול צוותים מסביב לעולם.
מימון: היות ומדובר בפרוייקט יקר, התכנון הוא לקחת מ-ODDESSI מה שאפשר כדי לחסוך בכסף. בנוסף, הם יחקרו צוותים שכבר עברו הכשרה ויכולים לממן את השירות בעצמם. זה אומר שהמחקר לא ישמש להכשרה או הקמה של צוותי דיאלוג פתוח חדשים.
מטרות: (1) לחזק את הרשת הבין לאומית. תודה למחקר זה ניתן יהיה להציע לצוותים מסביב לעולם להשאר מחוברים, לשמוע על תהליכי הטמעה במדינות שונות. בנוסף, המחקר יספק כלים לבדיקה של העבודה היומיומית של צוותים גם אם הם לא משתתפים במחקר. הדבר יביא למודעות ליכולות ולמגבלות, ולשיפור השירות. (2) תרומה ליכולת ההכללה של מחקרים אודות ד"פ: היות ורוב המחקרים התבצעו עד כה בפינלנד, אם יצליחו לשחזר את אותן התוצאות בקנה מידה עולמי, ובהשוואה גם לתוצאות שיעלו בבריטניה, הדבר יסתור את אחת הטענות הרווחות כנגד התוצאות המרשימות של ד"פ.
3 שלבי המחקר:
1. שלב ההכנה (מאי 2019 -אפריל 2021)
2. בדיקת התכנות (מאי 2021 – אפריל 2022)
3. מחקר ארוך טווח (מאי 2022 – אפריל 2027)
בגלל התנאים להשתתפות במחקר, עוד אין וודאות האם ישראל תיקח בו חלק, נותר בינתיים לאחל שדפ"י יהיה כאן בר קיימא וחזק כשיתפרסמו תוצאותיו הסופיות של המחקר ב-2027!
