דפ"י ערכה ראיון עם Bodil Øster Forstander- מנהלת מערך דיור שיקומי בדנמרק שם עובדים עם הדיאלוג הפתוח. השינויים המרתקים שעבר השירות והיישום הייחודי של דיאלוג פתוח בשיקום מובאים כאן:
בודיל מתארת שינוי הנפרס על פני 20 שנה. עוד לפני שנכנסה הגישה של הדיאלוג הפתוח באופן רשמי, השינוי העיקרי שהתרחש בשירות היה תודעתי:

💫מדגש על תפישה ביולוגית של הקושי הנפשי, לאט לאט התרחש מעבר לתפישה של הקושי כהתמודדות עם אירועי חיים שונים, בהקשר חברתי ובין אישי. תפישה זו בתורה- מספרת בודיל, נתנה הרבה יותר מקום לאמונה כי יש מקום לשינוי ולשיקום.
תהליך זה של שינוי תודעתי התבצע באמצעות הכשרות משותפות לצוות ולדיירים כשותפים שווים בתהליך הלמידה. כולם הפכו לסוכנים של שינוי במעבר מעמדה שתופסת את ה"מחלה" כ"כרונית", לכזו שתופסת את המצב הנוכחי כבַּר שינוי. עמדה שתומכת בסיפור האישי של כל דייר- על פני אבחנות, ששמה קשרים ונרטיבים לפני הגדרות.
כחלק מתהליך זה, ניתן מקום לבחון יחד באופן ביקורתי גם את השימוש בתרופות. זה הפך לנושא נוסף מתוך שלל הנושאים שמובאים לדיאלוג. במידה והיו דיירים שהיו מעוניינים להפחית בתרופות, הדבר נבחן עם הפסיכיאטר, ולווה על ידו.

💫הצעד הבא, הגיע עם השילוב הרשמי של הדיאלוג הפתוח במערך הדיור השיקומי. בודיל מספרת כי לפני כן התפישה היתה מאד פרטנית- מפגשים פרטניים בין איש צוות לדייר. המעבר לדיאלוג הפתוח הכניס שינויים שהפכו את הטיפול למערכתי יותר: שינוי מבני גדול שהם הכניסו היה שהלקוחות בוחרים את *אנשי* הצוות שיעבדו איתם (החל משני אנשי צוות ויכול להגיע גם לשמונה!). המערכת-רשת החדשה שנבנית מאנשי צוות ודייר נפגשת לפגישה דיאלוגית אחת לשבוע. כך, אין תכנית אחת שכולם עובדים לפיה- אלא כל דייר מחליט מה הוא רוצה לקבל מכל איש צוות שהוא מכניס לרשת שלו. הפוליפוניה שמתאפשרת דרך הקשרים השונים מאפשרת מרחב פתוח ודיאלוגי.
פרט לכך, כל דייר מקיים מפגש דיאלוגי גם עם רשת התמיכה הטבעית שלו, בהובלה של שני אנשי צוות.
בשלב הזה חשוב להגיש- כי כל השינויים שהוכנסו היו במסגרת התקציב ושעות העבודה הקיימות!