המידע בפוסט הזה הוא פרי של שיתוף פעולה בין דיאלוג פתוח ישראל ודיאלוג פתוח איטליה. ד"ר מרסלו מקאריו, גורם משמעותי בהטמעת הגישה באיטליה, שיתף איתנו את המידע שמובא לפניכם כעת!
תחום בריאות הנפש באיטליה
החל משנת 1978, השנה המכריעה ביותר במהפיכה הבאזליאנית, לא פעלו על אדמת איטליה בתי חולים פסיכיאטרים. את בתי החולים החליפו שירותים קהילתיים ומרפאות. יש דמיון רב בין המבנה של תחום בריאות הנפש באיטליה ובין האופן שבו מאורגן התחום בישראל: ישנה חלוקה של איטליה למחוזות, ובכל מחוז יש משרד מקומי. משרדים אזוריים אלו כפופים למשרד הבריאות האיטלקי. בשונה מישראל (שבה המערכות הציבוריות דומות, מעל הכל, לבריטניה), אין באיטליה קופות חולים ציבוריות, והמצב דומה לישראל טרום הרפורמה האמבולטורית – השירותים המרפאתיים בתחום ברה"ן נמצאים בתחום אחריותה של הממשלה. עניינים נוספים במערך האיטלקי (חלוקת האחריות הבעייתית בין משרד הרווחה והבריאות בטיפול בקטינים), שלא יפורטו במסמך זה בשל קוצר היריעה, גם נושאים דמיון לישראל.
תוכנית ההכשרה לדיאלוג פתוח
תוכנית ההכשרה לדיאלוג פתוח נוזמה על ידי קבוצה של אנשי טיפול, בכללותם פסיכיאטרים. היא זכתה למימון מלא על ידי משרד הבריאות האיטלקי. למעשה היא החלה כיוזמה של הארגון הלאומי למניעת מחלות (עד כמה שהדבר נשמע לא קשור ומשונה), אך עניין זה אינו מעניינו כאן.
18 ימי ההכשרה בגישת הדיאלוג הפתוח היו פרוסים על פני שנה – מספטמבר 2015 ועד ספטמבר 2016. השתתפו בהכשרה 8 צוותים (משמונת מחוזות הארץ) מכל המקצועות (עו"ס, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, אחיות מקצועיות וכו') כאשר כל צוות כולל 8 פרטים. אף על פי שהתוכנית מומנה כאמור על ידי משרד הבריאות האיטלקי, בחלק מהצוותים שולבו עובדות משירותי הרווחה לילד, ממוסדות לטיפול במכורים וכו'.
מחקר נוכחי ומחקרי המשך
בחודשים האחרונים של ההכשרה התחילו הצוותים השונים לתרגל עבודה דיאלוגית עם משפחות, הן עם מקרים חדשים שהובאו אליהם והן עם משפחות שכבר נמצאו בטיפול באותו המחוז. הדבר איפשר את ההתחלה של מחקר אורך לגבי היבטים שונים בסיוע הדיאלוגי.
המחקר המשמעותי ביותר בשדה הדיאלוג הפתוח האיטלקי התחיל ביוני 2017 והסתיים לפני חודשיים, ביוני 2018. בדומה למחקר הענק הבריטי, טרם פורסמו תוצאות המחקר האיטלקי. עיבוד נתוני המחקר תלויים במכונתו של משרד הבריאות האיטלקי לתקצב את מכון המחקר הממשלתי.
בינתיים ערך ד'ר מאקריו מחקר קטן משל עצמו במחוז סבונה: הוא חילק 31 שאלונים וניתח את הנתונים. חלק מהמשיבים עברו את ההכשרה, אבל רובם לא. יש להדגיש שבהנתן אוכלוסיית מחקר כה קטנה, לא היה אפשר להפעיל כלים סטטיסטיים מורכבים, והמידע שהתקבל מהמחקר הוא כולו תיאורי (וקשה להסיק ממנו מסקנות גדולות אלא רק לקבל מושג ראשוני כלשהו לגבי תוכנית ההכשרה והעבודה הדיאלוגית בשטח).
אלו ממצאיו:
- האלמנטים שהיו הכי זרים בהכשרה לצוות המטפלים היו: מתן סיוע מיידי והתבוננות פסיכו-סוציאלית (במקום התבוננות ממוקדת-אדם).
- האלמנטים שנחשבו לקריטיים ביותר עבור הצלחת הטיפול הדיאלוגי היו: הדרכת שאר הצוותים בעקרונות הדיאלוג הפתוח (כלומר, יצירה של סביבה דיאלוגית בתוך הארגון) והדרכה חיצונית צמודה.
- כשנשאלו כמה זמן לדעתם ייקח עד שתוצאות תוכנית ההכשרה יהיו גלויים במחוז שלהם, השיבו הנשאלים בממוצע ש-35 חודשים ידרשו.
- 80% מהאנשים שעברו את ההכשרה מסכימים ביניהם שדיאלוג פתוח היא גישה גמישה שניתן לעבוד איתה על מגוון של קשיים בין-אישיים.
- בשאלות הפתוחות נראה שישנה תמימות דעים כמעט מוחלטת לגבי האפשרות של שילוב המשפחה במעגל הטיפולי והפקת תועלת רבה מכך.
לסיכום, בדומה למקומות אחרים בעולם, דיאלוג פתוח נטע את שורשיו באדמת איטליה, והשנים הבאות יהיו קריטיות – האם יתפרסמו תוצאות מחקרים ויערכו מחקרים נוספים, והאם עוד אנשי מקצוע יעברו את ההכשרה של הדיאלוג הפתוח כך שהגישה תתרחב ותתפוס עוד מקום בשירותי בריאות הנפש האיטלקיים.
