דפ"י: תוכלי בבקשה להציג את עצמך? מה התפקיד שלך בצוות המחקר? והאם תוכלי לתאר את המחקר בקצרה?
שלום לקוראים! אני איימי ג'רביל, בריטית-איראנית, להט"בית ויהודיה; גרה בלונדון ועובדת כפסיכיאטרית מייעצת. סיימתי את ההכשרה שלי ב-POD- Peer-Supported Open Dialogue ב-2016 ולאחר שנה עברתי הכשרה להיות מדריכה ב-POD.
עבדתי בשלושה צוותי POD שונים במערכת בריאות הנפש הציבורית (NHS), כולל הצוות שעבד בקנט (Kent) שהוא הצוות הראשון בבריטניה פרי שיתוף הפעולה בין מערכת בריאות הנפש הציבורית ו-POD.
בימים אלה אני עובדת בתור המנהלת הקלינית של צוות אשר מספק טיפול קהילתי במבוגרים במסגרת מחקר ה-ODDESSI. המשמעות של הקיצור הזה היא: ‘Open Dialogue – Development and Evaluation of a Social Network Intervention for Serious Mental Illness’ [בעברית, "דיאלוג פתוח- פיתוח והערכה של התערבות מובססת רשת חברתית עבור מחלות נפש חמורות"].
אני לא בטוחה מהן המחשבות שלי באשר לביטוי 'מחלות נפש חמורות' במסגרת הדיאלוג הפתוח, אבל זה סיפור אחר ליום אחר.
המחקר הזה עתיד להיות המחקר הגדול ביותר בעולם על גישת הדיאלוג הפתוח. ישתתפו בו 7 ערים במימון לחמש שנים. במחקר יוערכו מספר אזורים, תוך כדי שימוש בכלים איכותניים וכמותניים, וכולל מחקר רנדומלי ומבוקר המשווה בין דיאלוג פתוח לטיפול הסטנדרטי במערכת בריאות הפש בבריטניה.
המחקר שואל מספר שאלות:
1- האם זה אפשרי לפתח דרך המציעה את הדיאלוג הפתוח למערכת הבריאות הציבורית אשר מקובלת הן על משתמשי השירות והן על ידי הצוות? האם ד"פ יכול להשתלב באופן בו המערכת עובדת כיום?
2- האם מענה של הדיאלוג הפתוח מביא לתוצאות טובות? האם מדובר בהשקעה משתלמת ויעילה?
3- מהי החוויה של הצוות, משתמשי השירותים ומערכות התמיכה?
המדד העיקרי להשוואה הוא משך הזמן עד להשנות המשבר, וישנם עוד כמה מדדים משניים- ביניהם איכות וגודל הרשת החברתית, שיעור האשפוזים, שימוש בשירותים, חומרת הסימפטומים, החלמה כפי שהיא מוגדרת על ידי משתמש השירות, שביעות הרצון מהטיפול ואיכות החיים.
דפ"י: באיזה מדינות המחקר מתנהל בימים אלה? כמה נתונים נאספו?
מחקרים שבודקים את אפשרות הביצוע- כדאיות המחקר בוצעו בשני אזורים (קנט וצפון-מזרח לונדון) והושלמו לאחרונה. זה היה צעד ראשון וחשוב על מנת לתת משנה תוקף לכך שהמחקר הוא גם פרקטי עבור הגופים הממנים. התוצאות של שלב התחלתי זה במחקר עדיין לא נותחו במלואן.
השלב הבא הינו גיוס של משתתפים למחקר המלא. הוא מתחיל בחודש הבא באתר המחקר הראשון, והצוות שלי אמור להתחיל בעוד חודשיים (מחזיקה אצבעות!).
דפ"י: מתי תוצאות נוספות עתידות להתפרסם?
ההערכה היא שזה יקח לפחות שלוש שנים עד שתוצאות המחקר יפורסמו.
דפ"י: מהן ההשפעות שאת צופה למחקר על מערכת בריאות הנפש בבריטניה?
התקווה היא להתחיל מהפכה בבריאות הנפש מתוך המערכת הציבורית. אם ממצאי המחקר יהיו חיוביים, יהיה עלינו להכשיר אנשים נוספים שיוכלו לטפל בגישה. ההשפעה של זה צפויה להתרחב מעבר לבריטניה. ישנה ביקורת רבה אודות נתוני המחקרים הקיימים של הדיאלוג הפתוח. באופן ספציפי, נטען כי המדגמים קטנים, קריטריון הבחירה לא בהיר, היעדר קבוצות ביקורת ושכך שהמחקרים אינם רנדומליים. המחקר שלנו- עונה על כל הדרישות הללו.
עם זאת, אני גם מאמינה שאנחנו צריכים להתייחס לשאלה מהו המקום הנכון ביותר להציע בו את הדיאלוג הפתוח- מערכת הבריאות הציבורית מהווה מוסד רפואי היררכי בעוד שהדיאלוג הפתוח שואפת כגישה להביא לדה-מדיקליזציה של מצוקות נפשיות ולאיזון ביחסי הכוח. האם עלינו לקחת את כל זה צעד אחד קדימה ולשלב את הגישה הזו מחוץ למערכות הבריאות הקיימות- לתוך המרחבים הקהילתיים שלנו? מהם הסיכונים הכרוכים בכך? האם אשאר בלא עבודה?
דפ"י: לסיכום, איזה בעיות את מזהה במחקר עד כה?
המחקר לא יכול להתקדם בלי ה P, ה-Peers [העמיתים המומחים מנסיון] שב-POD, ואחד האתגרים הגדולים היה גיוס שלהם לתוך הצוותים. היו מספר מכשולים לכך, בעיקר ארגוניים. נדרש שינוי עמוק בתרבות הארגונית על מנת להבין באמת ולהעריך את המומחיות שמביאים איתם העמיתים אל הצוות.
גם אם הארגון מקדם דרך עבודה כזאת ישנן בעיות. הארגון בו אני עובדת נלהב מאד לקראת שילוב של עמיתים בעבודה. עם זאת, אני מצטערת לספר שאחת מהעמיתות שעבדו איתנו בצוותים של ה-POD התפטרה מעבודתה חודשים ספורים לאחר ההתחלה. הסיבות הן מורכבות, אבל ניתן לומר בוודאות שבהרבה מקומות המבנים הארגוניים עדיין לא בשלים לתמוך בתפקיד הייחודי והחדש הזה.
