בנוסף לפעילות שלה כחוקרת דיאלוג פתוח, ד"ר פוקובלו חברה ב-IIPDW – המוסד הבינלאומי להפחתת השימוש בתרופות פסיכיאטריות, וב-FOSTREN, ארגון אירופאי למניעת כפייה בטיפול פסיכיאטרי.

קבוצת המחקר נקראת HOPEnDialogue – משחק מילים המכיל בתוכו את המילה "תקווה" אך גם נשמע כמו "דיאלוג פתוח", וכפי שמסבירה פוקבולו, השם נבחר כדי לייצג את התקווה הגדולה שיש בדיאלוג הפתוח עבור מטפלים ומטופלים רבים. הפרויקט העיקרי של הקבוצה הוא מחקר בינלאומי, שמטרותיו הן לתמוך בפיתוח הגישה. המחקר מתמקד בהשפעה בפועל שיש לדיאלוג פתוח. הועד החוקר של הפרויקט מורכב מ-24 מומחים בתחום שד"ר פוקובלו עומדת בראשם. המחקר עבר ביקורת עמיתים, ולפני שהוא בוחן את יעילות הטיפול הוא בוחן את נאמנות הטיפול לגישה על פי המדדים שנקבעו במחקר ODDESSI בממלכה המאוחדת.

אם תעדיפו לראות את הוידיאו המלא, ניתן גם לצפות בו כאן:

שיטת המחקר והיקפו

ד"ר פוקבולו תיארה את חשיבות התיקוף המדעי של הגישה באופן היסודי ביותר ביותר על מנת להפוך את מרכזי השירות של הגישה, שכיום פזורים ברחבי העולם, ללימודיים, ולאפשר יישום מלא בכמה שיותר מדינות. מטרות המחקר היו להבין ולתאר את שלבי ההתפתחות השונים בהם מצויים מרכזי השירות השונים, ובנוסף לבחון באילו מהמרכזים ניתן יהיה לבצע מחקר הבוחן את תוצאות יישום הגישה – זה שלב נחוץ, הסבירה פוקובלו, כיוון שלא ניתן לבצע מחקר מסוג זה כל עוד הגישה אינה מיושמת כראוי.

שיטת המחקר התבססה בעיקר על שאלון שמולא על ידי צוותי הטיפול בדיאלוג פתוח, שאלון אשר כלל שאלות כלליות על המרכזים עצמם יחד עם שאלות ממוקדות יותר שבחנו כיצד הם מיישמים את הדיאלוג הפתוח בפועל. 

בסך הכל 143 צוותים מרחבי העולם – כאשר רובם באירופה – השתתפו בשאלון. מהנתונים שהוצגו בהרצאה ניתן לראות כי מרבית הצוותים מגיעים ממחלקות לבריאות הנפש במרכזים ציבוריים, ורק מיעוט מהסקטור הפרטי. צוות המחקר הסיק כי, בממוצע גס, בצוות טיפול של דיאלוג פתוח נמצאים:

• 2 פסיכולוגים/ פסיכותרפיסטים
• 2 אחים/אחיות
• עובד/ת סוציאלי/ת
• פסיכיאטר/ית
• ורק בחלק מהצוותים – גם עמית-ה מומחה-ית אחד-ת

ארבעה קריטריונים עיקריים

ארבעת הקריטריונים העיקריים שנבדקו במחקר הם הכשרה, הדרכה, מדידה ושיתוף עמיתים (כלומר, עבודה עם ידע מניסיון).

בשאלת ההכשרה, נמצא כי רוב אנשי המקצוע הפועלים בצוותים עברו הכשרה בסיסית, אך עדיין כשליש מהמשתתפים במחקר לא קיבלו שום הכשרה. פוקובלו הדגישה כי יחידת ההכשרה שנקראת "משפחת המקור" (Family of Origin) הייתה חסרה בהכשרת הצוותים. מדובר בהכשרה שבמהלכה המטפל-ת בוחנת את ההיסטוריה המשפחתית שלה עצמה בכלים דיאלוגיים-מערכתיים. היעדרה הוא נקודה לשיפור ומוקד לחיזוק לעתיד. 

ההדרכה שונה מההכשרה, כיוון שעניינה ללוות את עבודת הצוותים באופן שוטף ולהציע איזשהו פיקוח והנחייה במקביל לעבודה עם רשתות. 78% מהצוותים הנבדקים דיווחו על הדרכה ראויה של עבודתם. 22% הנותרים דיווחו כי אין להם הדרכה כלל. איך נראית הדרכת צוותים בדיאלוג פתוח? ההדרכות נבדקו כפונקציה של מפגשים ישירים עם מדריכות-ים, ושל ישיבות צוות, כאשר בשני המקרים נמדדה תדירות של פעם בשבוע, פעם בחודש ופעם בשלושה חודשים. כמעט באופן שווה ניתן לחלק את התוצאות לשלישים בשתי הקטגוריות – שליש דיווחו על תדירות של פעם בשבוע, שליש פעם בחודש ושליש פעם בשלושה חודשים. יש לזכור, כפי שמציינת ד"ר פוקבלו, שבמרבית המקרים זאת שאלה של תקציב. 

בשאלת המדידה, הממצאים הראו כי רק 25% מהצוותים אוספים נתונים אודות תוצאות הטיפול. ד"ר פוקבלו מדברת על חשיבות המדידה והמחקר כאחד מאבני היסוד של דיאלוג פתוח, כדבר המאפשר ביקורת רציפה על התהליך והבנת הצלחותיו ומגבלותיו. בנוסף היא מדברת על הפוטנציאל של המרכזים להשתתף במחקר בינלאומי כתלות ביכולת שלהם לאסוף נתונים בזמן אמת ומחויבותם לכך.

בשאלת העבודה עם ידע מנסיון – נבחן מודל ה"Expert by Experience", כלומר עמיתים מומחים, או בעלי ניסיון חיים – אנשים מלומדי ניסיון בתחום המשברים הנפשיים, ולאו דווקא בעלי השכלה פורמלית. 70% מהצוותים דיווחו ששיתוף עמיתים עם ניסיון חיים של התמודדות נפשית בתהליך הטיפולי במרכז תרם להם ולתהליך הליווי הדיאלוגי. 

נאמנות לגישת הדיאלוג הפתוח

המחקר בדק גם את נאמנות הצוותים בשטח לעקרונות הדיאלוג הפתוח, על מנת לבדוק האם נעשה שימוש הולם ונכון בגישה. חשוב לציין שמדובר בהערכה עצמית ולא בביקורת חיצונית. נבדקו העקרונות הבאים:

• טיפול מיידי – רוב המרכזים דיווחו על חוסר יכולת להגיב תוך 24 שעות, כאשר רבים הודו כי הם מתקשים לספק טיפול גם בתוך שבוע.
• רשת חברתית – הצוותים העידו שהיה מאתגר להגיע לרשת החברתית של המטופל-ת ולכנס אותה, אבל בהשוואה לטיפול המיידי נרשמה הצלחה רבה יותר.
• גמישות וניידות – הגמישות של הצוותים הייתה יותר ברת-השגה מאשר ניידותם. 
• אחריות, המשכיות בטיפול, סבילות לאי ודאות – כולם עקרונות שקיבלו ציונים גבוהים על ידי הצוותים.

מכך עולה שבערך 25 צוותים יוכלו להתאים למחקר של תוצאות הטיפול – לעומת שאר הצוותים, שצריכים לשפר את אחד מארבעת הקריטריונים שהוזכרו לפני כן כדי לדבוק בעקרונות הגישה בעקביות. קיימים גם מרכזים שניתן לסכמם כפועלים בהשראת דיאלוג פתוח כקו מנחה, אך לא באופן שיטתי.

לקראת סיום המצגת, רפאלה ציינה מספר אתגרים שעמדו בפני הצוות בביצוע המחקר. מגפת הקורונה הגבילה את נוכחות הצוותים ויכולתם להתחייב להשתתף. גם שינויים מנהלתיים או ביטוחיים השפיעו על יכולת הצוותים להירתם למחקר, ולכן חלקם לא נכללו. אתגר נוסף של עבודה בינלאומית בקנה מידה שכזה היה הגנת נתונים – התקנות GDPR ו- DPIA, שמגינות על הזכות לפרטיות במסגרת האיחוד האירופי. 

התוצאות המלאות צפויות להתפרסם בסוף 2022.

שיחת הסיכום

בסיום הפרזנטציה איתי הפנה כמה שאלות לרפאלה – ראשית לגבי ההבדלים בין טיפול בד"פ באירופה, שרובו חלק מערכת הבריאות, לטיפול בישראל שהתחיל כיוזמה פרטית. רפאלה ציינה שגם בארה"ב יש יותר צוותים פרטיים, והעלתה שברוב מדינות אירופה הטיפול בדיאלוג פתוח היה מלכתחילה חלק מהמערכת הציבורית. אמנם יש יתרונות ברורים לנגישות ולזמינות של טיפול במערכת הציבורית, אבל רפאלה ציינה לטובה שטיפול פרטי יכול לפעול בחירות מסוימת, שמערכות ציבוריות לא מאפשרות.

בהמשך דוברו ההבדלים בין מחלקות ומוסדות שונים של שירותי בריאות הנפש. בין צוותי ד"פ שהשתתפו במחקר, היו שציינו זיקה למוסדות שונים, אבל יהיה מאתגר מאוד לסווג את מסגרות העבודה השונות בתחום ברה"ן במדינות שונות, על המערכות השונות שלהן. 

איתי התפלא מאחוז המטפלים בדיאלוג פתוח שהוכשרו ללמד טיפול בדיאלוג פתוח בעצמם, שנראה די גדול. כנראה שרובם מקדמים טיפול דיאלוגי ברמה המקומית. רפאלה מאשרת שיש ערך בזה שהמורים שהוכשרו ללמד מטפלים אחרים מטפחים את הקהילות המקומיות של טיפול בד"פ, ושיש ערך בטיפוח רמה גבוהה של טיפול בכל מדינה ובכל שפה.

גם כאן בישראל – נאמר בסיום השיחה – יש מעבר מהסתמכות על משאבים והכשרה של הקהילה הבינלאומית לטיפוח של הוראה מקומית לדיאלוג פתוח. אבל כמובן, יש ערך לקשר עם המוסדות הבינלאומיים שמקדמים דיאלוג פתוח, עכשיו ובעתיד.

האתר הרשמי של פרויקט HOPEnDialogue

תודה מיוחדת למתנדבת שלי בייגלמן מצוות התרגום של דפ"י על סיכום הוידיאו וכתיבת המאמר.

הפוסט מחקר בינלאומי על צוותי דיאלוג פתוח – עם ד"ר רפאלה פוקובלו הופיע לראשונה ב-דיאלוג פתוח ישראל.

בכנס השתתפו דמויות מפתח שמובילות את הדיאלוג הפתוח במדינות השונות. מרסלו מאקריו מאיטליה, יאקו סייקולה מפינלנד, ראסל רזק מבריטניה ועוד. הכנס אפשר חלון להצגת סטאטוס ההטמעה של דיאלוג פתוח במדינות השונות, חשיבה על שיטות מחקר שונות שמתאימות למחקר עולמי רחב היקף על הדיאלוג הפתוח וכן סוגיות מרכזיות בהטמעת הגישה בסביבה שהפרדיגמה השלטת בה היא עדין הביולוגית. 

אנו מביאים כאן אנקדוטות מעניינות ונקודות חשובות שעלו בכנס, יחד עם הקשר שלהן לפעילות של ד"פ בישראל.

המחקר המדעי של ד"פ

יאקו סאייקולה, על המפגש בין דיאלוג פתוח, מחקר ומדע: בהרצאתו, הציג את עצמו סייקולה כמדען. קרקע לאמירה שיש להפגיש מחדש את הדיאלוג הפתוח, תחום בריאות הנפש והמדע. ואז עולה שאלה איזה סוגי מחקר מתאימים לחקור את הדיאלוג הפתוח? התשובה מתחילה בכך שניסויים מבוקרים ואקראיים לא מתאימים לד"פ. במקום, סאייקולה טוען בזכות "ניסוי נטורליסטי". לא מדובר בניסוי בתנאי מעבדה או משהו שמחקה מעבדה. בניסוי נטורליסטי יש דגש חזק על מהימנות חיצונית. כלומר, הלימה גבוהה בין תוצאות הניסוי למה שקורה במציאות בשטח. בניסויים פסיכולוגים מבוקרים לרוב יש מהימנות חיצונית נמוכה מאד. היות והם נעשים בתנאי מעבדה, המהימנות הפנימית היא גבוהה וזו הסיבה שישנה חזרה מדוייקת על התוצאות. סייקולה מציע לקיים מחקרים אשר משלבים כלי מחקר איכותניים וכמותניים. זוהי דרך טובה להקיף את התופעה שהיא "דיאלוג פתוח" מכל הכיוונים. אחד המחקרים המשמעותיים של הדיאלוג הפתוח, הוא מחקר איכותני. מדובר במחקר ממנו זיקקו את 7 העקרונות של הדיאלוג הפתוח ו-12 רכיבי המפתח מניתוח איכותני של 300 מקרים. נוסף על כך, בשדה מחקר מתפתח, שווה לחשוב על כלי מחקר דיאלוגיים, בדומה לשדות מחקר אחרים בהם יש מאמץ ששיטת המחקר תהיה הולמת את ערכי התחום (לדוגמה,ניתוח איכותני פמיניסטי).

איטליה

מרסלו מאקריו, על הרשת האיטלקית לדיאלוג פתוח: הרשת בעלת וותק של שנתיים וחצי. לצד זאת, עדין לא מוגדרת כעמותה או ארגון רשמי. בין השנים 2015-2017 נערך מחקר ראשוני על הרעיון של הטמעת הד"פ באיטליה. מאקריו מעלה שני מכשולים להתקדמות משמעותית של הדיאלוג הפתוח באיטליה. הראשון הוא חוק בזאלייה (1978), שיצר תרבות שאננה שאינה מתחדשת. בהקשר זה, חשוב לציין שלאיטליה היסטוריה מרשימה בכל הקשור לתנועה של צמצום אשפוזים פסיכיאטריים. חוק בזאלייה קבע סגירה הדרגתית של כל בתי החולים הפסיכיאטריים ופתיחה של מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים. כמו כן, הוא הביא לצמצום למינימום של אשפוזים בכפייה ואסר על אשפוזים חדשים במוסדות הפסיכיאטרים. כך נפתחו שירותים רבים בקהילה שנתנו את המענה לאוכלוסיה שנזקקה לכך. אנו למדים עם זאת, שעל המאמצים להפוך את התחום הפסיכיאטרי להומאני יותר להיות עקביים וממושכים, לאור הקשיים בהטמעת דיאלוג פתוח באיטליה כיום. המכשול השני שמעלה מאקריו הוא פסיכיאטריה המבוססת על פטרונות. אנו למדים מכך על חשיבות בשינוי תרבותי, של השיח סביב בריאות הנפש אשר יכול להיות לקוי גם אם מדובר במערכת אשר לא מבוססת על בתי חולים. בהתאם לכך, חתם מאקריו בכך שהשינוי שהוא מחפש לראות הוא לא שינוי ב"פסיכיאטריה", אלא שינוי בנו.

בריטניה

פרופ' סטפן פילינג וד'ר ראסל ראזק, מחקר מבוקר ואקראי של דיאלוג פתוח בבריטניה – ODDESSI: בהמשך לקריאה של סייקולה למחקרים משולבים, איכותניים וכמותניים, מדברים פילינג וראזק על המחקר הבריטי אדיר המימדים, ה-ODDESSI. המחקר נולד מתוך חוסר אמונה של מערכת בריאות הנפש הלאומית בבריטניה בדיאלוג הפתוח, ומנגד רצון לבחון האם הוא מתאים להטמעה כשירות שמעניקה המדינה באופן רחב היקף. ראזק שוטח קשיים שונים במחקר זה, אשר בודק את הפרקטיקה של טיפול בדיאלוג פתוח בבריטניה. אחד האתגרים הוא עבודה עם אנשים שאושפזו או קיבלו טיפול בכפייה. זהו קושי רווח איתו מתמודדים צוותים העובדים בגישות אלטרנטיביות או חדשניות בבריאות הנפש, שלרוב נחקרות ונמצאות יעילות על אוכלוסיה שחווה אפיזודה ראשונה. לצד הקשיים, ראזק מקווה לירידה בכמויות האשפוז בבריטניה ופיתוח של עבודה דיאלוגית גם במקומות קשים.

ארצות הברית

ד"ר כריס גורדון, רשמים מתוך ניסיון של 9 שנים בהטמעה וטיפול בגישת הדיאוג הפתוח בארה"ב: 

1. הכשרה: כשחושבים על הטמעה, אחד הדברים החשובים הוא ההכשרה, מסביר גורדון. הכשרה טובה היא כלי המפתח לעבודה הזו כדי להביא לתוצאות טובות עבור המטופלים, הצוותים וגם בתוצאות המחקרים. בישראל, אנחנו עובדים בצמוד לשתי מורות בינלאומיות, איסולט טוואמלי (אירלנד) ורייצ'ל וודינגהם (בריטניה) במחשבה ותכנון של הכשרה איכותית. אנחנו מציעים סנדאות מבוא, ואפשרות להעמקה בקורס בסיס שנתי. החשיבה היא שכהמשך לקורס הזה ניתן יהיה לעשות עוד שתי יחידות לימוד, כל אחת מהן אורכת שנה, ובכך להשלים את ההכשרה המעמיקה של 3 שנים בדיאלוג פתוח פה בישראל. 

2. מחקר הפרקטיקה: גורדון פעל בארה"ב עם צוות שהחל לקיים פגישות בשלב מוקדם מאד של ההכשרה, לאחר רק 6 חודשים. בשלב זה הם לא הציגו את זה כדיאלוג פתוח, כי לא רצו להגיד שהם עושים משהו שהם עוד לא מוכשרים אליו. מחקר איכות שבדק את התוצאות של הטיפול שהם העניקו הראה תוצאות נמוכות משל פינלנד. היו לכך כמה סיבות. הראשונה היא שהם עוד היו סטודנטים בלמידה של הגישה. המחקר לא ציין זאת. גורדון מאמין שזו היתה טעות לפרסם את זה כתוצאות של דיאלוג פתוח, והיה נכון יותר ללציין כי מדובר בצוות בפרקטיקום. סיבה שניה היתה שהם נתנו שירות למהגרים שעברו גמילה תוך כדי הטיפול, לעומת המחקרים של פינלנד, שם האוכלוסיה היא אנשים שמקבלים טיפול בפעם הראשונה. 

3. קבלה של המודל למול התנגדות: להביא את הדיאלוג הפתוח אל החברה בה הוא עבד היה תהליך פשוט יחסית, משחזר גורדון. זאת משום שהרבה הנחות יסוד שדרושות לעבודה הזו כבר היו מושתתות בתרבות הארגונית והשיח המקצועי בחברה, כמו למשל סקפטיות למודל הביולוגי. הצוותים דיווחו על תחושה של מוכרות בהיכרות עם המודל, חזרה הביתה (תגובות דומות מאד עלו בהכשרות של דפ"י). החוויה של להציע את הדיאלוג הפתוח בבתי חולים שונה בהרבה. גורדון מדבר על תחושה כמעט הפוכה מההקלה הזו של "הו כן!". במקומה עולות הרבה שאלות והמנעות. גם אנחנו בדפ"י מגיעים להרצות בבתי חולים ומתמודדים עם השאלות והקושי. החוויה שלל ההטמעת הגישה מאד שונה בתוך ומחוץ למערכת. בכל מקרה, אנו פועלים במחוייבות לכל שלושת זרועות מערך ברה"ן בישראל.

4. סיפור הצלחה: היות ובישראל עוד אין צוותים שעובדים עם הגישה, לשמוע על סיפורים ממקור ראשון זה דבר שאנחנו צמאים אליו. גורדון מספר על  ילדה בת 14 שחונכה בחינוך ביתי. בנסיון למעבר לחינוך רגיל חוותה שמיעת קולות, ואושפזה. כשהיא השתחררה המשפחה הגיעה לד"פ. במפגשים האבא שיתף שגם לו היתה היסטוריה של אשפוזים. בגלל המינונים הגבוהים מאד של תרופות שקיבל, הוא קיבל החלטה לצאת ממערכת בריאות הנפש. הוא המשיך לשמוע קולות במשך תקופה ארוכה, וסבל מתגובות מזלזלות מהסביבה, אבל בשלב מסויים הקולות הפסיקו. הפגישות אפשרו מרחב לשתף לראשונה בחוויה הזו את המשפחה שלו. בעקבות השיתוף, הילדה רצתה לרדת מהרספירדל. בתהליך איטי ובילווי הצוות, החלו להוריד במינון התרופה. בתחילה חזרו הקולות. הדבר העלה התלבטות האם לחזור לתרופות. ההתבלטות הזו קיבלה מקום נכבד בפגישות של הרשת. כעבור 3-4 שבועות הקולות חלפו. במצב אחר, מסביר גורדון, יתכן והבהלה מחזרת הקולות, היתה מכריעה את החזרה לתרופות. מפגשי הדיאלוג היו קריטיים לתמיכה בירידה מהתרופות במקרה הזה. 

על המחקר עצמו: HOPEnDialogue

מדובר בפרוייקט שאפתני במיוחד אשר יכלול צוותים מסביב לעולם. 

מימון: היות ומדובר בפרוייקט יקר, התכנון הוא לקחת מ-ODDESSI מה שאפשר כדי לחסוך בכסף. בנוסף, הם יחקרו צוותים שכבר עברו הכשרה ויכולים לממן את השירות בעצמם. זה אומר שהמחקר לא ישמש להכשרה או הקמה של צוותי דיאלוג פתוח חדשים.

מטרות:  (1) לחזק את הרשת הבין לאומית. תודה למחקר זה ניתן יהיה להציע לצוותים מסביב לעולם להשאר מחוברים, לשמוע על תהליכי הטמעה במדינות שונות. בנוסף, המחקר יספק כלים לבדיקה של העבודה היומיומית של צוותים גם אם הם לא משתתפים במחקר. הדבר יביא למודעות ליכולות ולמגבלות, ולשיפור השירות. (2) תרומה ליכולת ההכללה של מחקרים אודות ד"פ: היות ורוב המחקרים התבצעו עד כה בפינלנד, אם יצליחו לשחזר את אותן התוצאות בקנה מידה עולמי, ובהשוואה גם לתוצאות שיעלו בבריטניה, הדבר יסתור את אחת הטענות הרווחות כנגד התוצאות המרשימות של ד"פ. 

3 שלבי המחקר:
1. שלב ההכנה (מאי 2019 -אפריל 2021) 
2. בדיקת התכנות (מאי 2021 – אפריל 2022)
3. מחקר ארוך טווח (מאי 2022 – אפריל 2027)

בגלל התנאים להשתתפות במחקר, עוד אין וודאות האם ישראל תיקח בו חלק, נותר בינתיים לאחל שדפ"י יהיה כאן בר קיימא וחזק כשיתפרסמו תוצאותיו הסופיות של המחקר ב-2027!

הפוסט HOPEnDialogue: המחקר העולמי הראשון של דיאלוג פתוח הופיע לראשונה ב-דיאלוג פתוח ישראל.

בבריטניה ישנן שתי תוכניות הכשרה ומחקר אחד ארוך-טווח ואדיר-ממדים שנמצא בעיצומו בימים אלו ממש. מגוף הכתיבה הענף שהתפתח בחמשת השנים האחרונות בבריטניה ומהכתבות הרבות באמצעי התקשורת אפשר ללמוד שיחסו של הציבור הרחב ושל תנועת המתמודדים כלפי הגישה הדיאלוגית הוא חיובי מאוד. הגישה גם זלגה למדינות סמוכות, ואנחנו נסיים את הפוסט הזה עם מעט מידע מסקרן על דיאלוג פתוח באירלנד.

שתי תוכניות הכשרה (OD-UK ו-POD)

דיאלוג פתוח בריטניה (Open Dialogue UK) הוא ארגון אשר נוסד על ידי הפסיכולוג ניק פוטנם בשנת 2012. בתחילה הוזמנו כמה אנשי טיפול מרכזיים מפינלנד (מקום לידתה של גישת הדיאלוג הפתוח) לשאת הרצאות בלונדון, וכך במהרה התבססה קהילה של אנשי מקצוע שהיו מעוניינים לרכוש את סל המיומנויות הדיאלוגיות. בשנת 2015 נוסדה תוכנית ההכשרה הראשונה של דיאלוג פתוח מחוץ לפינלנד. התוכנית הייתה תלת-שנתית, בדומה לקורס הפיני. מחזור ראשון של התוכנית הסתיים במאי 2018.

ב-2017 נפתחה תוכנית הכשרה נוספת לדיאלוג פתוח – האקדמיה לדיאלוג פתוח בתמיכת עמיתים (Academy of Peer Supported Open Dialogue או APOD בקיצור). מדובר בתוכנית שנתית, המכוונת יותר לעובדים בתוך מערכת בריאות הנפש הבריטית (ה-NHS). במרבית ההיבטים מדובר בתוכנית דומה למדי לתוכנית של OD-UK, אלא שהיא גם משלבת מטלות כתיבה ועוסקת בחיבור בין פרקטיקות דיאלוגיות ומיינפולנס, זאת בהתאם לדעותיו של ראש התוכנית, ראסל ראזק.

השנה יסתיים המחזור החמישי של POD. בכוחות משותפים OD-UK ו-APOD הכשירו כבר מאות מטפלים בגישת הדיאלוג הפתוח. התוצרים של זה כבר גלויים לעין: צוותים דיאלוגיים פועלים בערים קנט, לידס, לונדון ונוטינגהם. ובחלק מהמקומות הללו נעשים מחקרים מקומיים שאנו מקווים שיתפרסמו בקרוב.

המחקר הגדול ביותר בעולם על דיאלוג פתוח

ב-2016 חיפש ראסל ראזק (APOD) יחד עם עמיתיו מימון למחקר שייבחן את יעילות גישת הדיאלוג הפתוח בבריטניה. הם פנו אל קרנות מחקר שונות ולאחר שעברו תלאות רבות הם זכו במענק ממשלתי על סך 2.4 מיליון פאונד (בערך 11.3 מיליון ש"ח), המענק הממשלתי הגדול ביותר שניתן למחקרים בתחום הבריאות. המחקר, שהתחיל ב-2017 ועתיד להסתיים בשנת 2022, ייבחן את היעילות של הגישה הדיאלוגית בעשרות מוקדים ברחבי בריטניה. המחקר נערך בשיתוף עם אוניברסיטת לונדון קולג', מהמוסדות האקדמיים המובילים בבריטניה. נתונים ומסקנות יתפרסמו בשנים הבאות, בסמוך, ככל הנראה, לנתוני המחקר האיטלקי.

דיאלוג פתוח בתקשורת

הגישה הדיאלוגית זכתה לסיקור תקשורתי רחב בבריטניה: היא סוקרה בעיתון הגרדיאן הנחשב לא פעם אחת אלא פעמיים. בנוסף, הצלחות ראשונות של הגישה סוקרו גם בעיתון האינדפנדט.

הערה על אירלנד

במדינת אירלנד, שאינה חלק מהממלכה המאוחדת, פועל זה מספר שנים שירות דיאלוגי בהנהלת ד'ר איסולט טוואמלי, פסיכולוגית בוגרת תוכנית ההכשרה של דיאלוג פתוח בריטניה (OD-UK). בשירות פועלים שני צוותים, והם טיפלו כבר בעשרות מקרים, כולל במקרים של מה שמכונה פסיכוזה. בימים אלו מובאים לעריכה סופית מספר מחקרים שנעשו על עבודת הצוותים הללו.

לסיכום, אפשר להיות אופטימיים לגבי מצבה של בריטניה. עם תוכניות הכשרה משומנות ומורים מנוסים, עם מחקר כמותני ענקי ועוד התפתחויות מרגשות, בריטניה נמצאת על המסלול המהיר להטמעה של גישת הדיאלוג הפתוח במערכת בריאות הנפש שלה.

הפוסט דיאלוג פתוח בבריטניה הופיע לראשונה ב-דיאלוג פתוח ישראל.